פעילות גופנית בסוכרת, מומלצת או מסוכנת?
כולנו יודעים שפעילות גופנית היא חיונית וחשובה לבריאותנו. במיוחד לחולי הסוכרת ישנו יתרון ברור בהשפעה של הפעילות הגופנית לטובה על ערכי הסוכר בטווח הקצר והרחוק. ההמלצה לפעילות גופנית בסוכרת הינה זו המשלבת פעילות אירובית כגון הליכה או שחייה ואימוני כוח כגון משקולות. משך הפעילות המומלץ הינו כ150 דקות בשבוע בעדיפות לפיזור הדקות במהלך הימים. למרות שהתעמלות באופן כללי הינה דבר מומלץ, לעתים תגובת ערכי הסוכר אליה יכולה להיות מעט לא צפויה ועל כן נדרש חולה הסוכרת לעשות הכנה מתאימה לפני יציאה לכל פעילות.
קצת על המנגנון- איך זה עובד?
הפעילות הגופנית מסייעת לשיפור ערכי הסוכר באמצעות מנגנון עוקף אינסולין. במצב רגיל, האינסולין שמופרש בגוף באופן טבעי הוא זה שאחראי להכניס את הסוכר ממחזור הדם אל תוך התאים. ואילו בזמן פעילות הגופנית השרירים צורכים את האנרגיה (הגלוקוז) לטובת הפעלת השרירים ובכך מורידים את רמות הסוכר בדם ללא צורך כמעט בהפרשת אינסולין. כלומר הגוף בעצם "צמא יותר" לגלוקוז ומשתמש בו בצורה יעילה ובכך הפעילות גופנית גורמת לגוף לנצל בצורה טובה יותר את הסוכרים ולהפחית את רמתם הגבוהה במחזור הדם.
ויחד עם זאת, בשל הניצול הגבוה של הסוכר לטובת הפעלת השרירים, יכולים להיות מצבים בהם רמות הסוכר יורדות בצורה דרמטית מעבר לערכים הרצויים בדם (מתחת ל70 מ"ג לד"ל) כלומר מצב של היפוגליקמיה. לכן חשוב מאוד לנטר את רמות הסוכר בצורה מדוקדקת לפני, אחרי ואם ניתן אפילו במהלך הפעילות על מנת למנוע מצבי קיצון אלו.
תופעת ההיפוגליקמיה מוכרת בעיקר בסוכרתיים אשר נוטלים תרופות או מזריקים אינסולין. על כן מומלץ להיוועץ עם רופא מומחה בתחום הסוכרת לגבי התאמת מינוני אינסולין או תרופות בעת פעילות גופנית. לעיתים תינתן תכנית טיפולית שונה לגמרי בעת פעילות גופנית לעומת תקופות שבהן אין פעילות סדירה.
מצד שני, בשל הפרשה הורמונלית במהלך הפעילות הגופנית, יתכן מצב שבו יעלו ערכי הסוכר מיד לאחר הפעילות ולאחר מכן תתרחש ירידה בערכי הסוכר. לעיתים, ההשפעה של הפעילות על הסוכרים יכולה להיות ממושכת ובאה לידי ביטוי במשך שעות ואף ימים לאחריה. זאת כתלות בעצימות האימון, משכו ופרמטרים נוספים רבים המשפיעים על ערכי הסוכר בגוף.
ההכנה:
חולה סוכרת חייב ללמוד את הגוף שלו ולהכיר את התגובות של ערכי הסוכר שלו לסוג הפעילות הנבחרת מבעוד מועד. בשום פנים ואופן לא מומלץ להגיע לפעילות אינטנסיבית כגון מרוץ או מרתון ללא הכנה והתאמה מראש של האכילה ונטילת התרופות או האינסולין סביב הפעילות.
התאמת האכילה:
ניתן להשפיע על ערכי הסוכר ולמנוע נפילות סוכר בעת פעילות על ידי מדידת סוכר ואכילת פחמימות לפני יציאה לפעילות.
ככל שרמות הסוכר נמוכות יותר, טרם הפעילות, כך נמליץ לאכול כמות גדולה יותר של פחמימה כארוחה מקדימה. זאת על מנת לאפשר את כמות האנרגיה הדרושה לטובת קיום הפעילות.
אז כיצד נערכים לפעילות מבחינה תזונתית? על ידי מדידת סוכר ואכילת פחמימות בהתאמה.
אם ערכי הסוכר עומדים על 100 מ"ג לד"ל או פחות, נמליץ על 2 מנות פחמימה בארוחה הקודמת לפעילות בנוסף למנת חלבון. לדוגמא 2 פרוסות לחם עם גבינה לבנה. בכל מקרה לא כדאי לצאת לפעילות על ערכי סוכר הקרובים ל70 מ"ג לד"ל. במקרה זה, כדאי לאכול ולחכות כ30 דקות על מנת לוודא שערכי הסוכר עלו מעט.
במידה והערכים עומדים על 100-150 מ"ג לד"ל מומלץ לאכול מנת פחמימה אחת עם חלבון כגון פרוסת לחם עם גבינה או פרי. בערכים בין 150-250 מ"ג לד"ל ניתן לא לאכול פחמימות לפני ובערכים מעל 250 מ"ג לד"ל עדיף לחכות לירידה של הערכים ורק לאחר מכן לצאת.
כמו תמיד, בשל השוני הגדול הקיים בין הסוכרתיים ותגובות הסוכר המגוונות במצבים שונים, המלצות אלו יכולות להתאים בחלק מהמקרים ויכולות שלא להיות רלוונטיות כלל במקרים מסוימים. ולכן המתאמנים הסוכרתיים חייבים לבצע עבודה עצמית מקדימה על מנת לדעת בדיוק באילו ערכים כדאי להתחיל פעילות וכמה פחמימות יש לצרוך לפני, במהלך ואחרי הפעילות על מנת לסיים אותה בערכים תקינים. כלומר, ההתאמה הטובה ביותר היא ההתאמה האישית לכל אחד. ולכל מקרה כדאי תמיד להצטייד מראש עם שקית סוכר בכיס ומד סוכר במידה וישנה ירידה לא צפויה בערכי הסוכר על מנת לאפשר תיקון מידי.
כללי אצבע לשמירה על רמות סוכר תקינות בדם בעת פעילות:
מדידת סוכר לפני פעילות, אחרי ובמהלכה אם ניתן
התייעצות עם רופא מומחה לסוכרת לגבי התאמת מינוני תרופות
התייעצות עם דיאטנית מומחית בסוכרת להתאמת ארוחות
אכילת ארוחה מותאמת לפני הפעילות, במהלכה ואחריה
הערכות עם סוכר פשוט לעת חרום