אם גם לכן יש בן זוג, הורה או חברה טובה שפשוט לא מטפלים בעצמם, לא אוכלים בצורה נכונה, לא עושים פעילות גופנית, לא מודדים את הסוכר, לא לוקחים את התרופות שלהם באופן עקבי ופשוט הורסים לעצמם את הבריאות והחיים ואתן רוצות שהם ישתנו- הכתבה הזו היא בשבילכן!
(נכתב בלשון נקבה אך רלוונטי לשני המינים).

בתור בת לאבא סוכרתי ואחות סוכרתית והיותי דיאטנית סוכרת שטיפלה באלפי אנשים במהלך 15 השנים האחרונות, שמחתי לגלות בספרה החדש של מל רובינס- "The let them theory" תובנה שהגעתי אליה מזמן ועכשיו מגובה בספרות המקצועית על ידי המומחים הגדולים בעולם וזו העובדה שאנשים משתנים רק כשהם רוצים!
מל רובינס היא יזמית, מרצה, סופרת של רבי מכר, פרשנית משפטית עטורת פרסים ברשת סי-אן-אן ובעלת אחד מששת הפודקאסטים הכי מושמעים בעולם. בספר שלה לאחר מחקר מקיף והתייעצות עם מיטב המומחים בתחום, היא מסבירה למה אנשים משתנים רק כשהם רוצים, ואיך אנחנו, שרוצים בטובתם של האהובים עלינו, הורסים את מערכות היחסים החשובות ביותר בחיינו במו ידנו על ידי הפעלת לחץ שאנחנו מקווים שיגרום להם לשנות את דרכיהם.
בפרק שתרגמתי עבורכם, מל מסבירה כיצד באמת ניתן ליצור סביבה תומכת ומלאת השראה לשינוי אמיתי שבא מבפנים ואני מאמינה שמי שיחליט ליישם את הדברים על הקרובים אליו המתמודדים עם סוכרת, יראה שינוי משמעותי גם בתוצאות הרצויות וגם בטיב מערכות היחסים עם האנשים האהובים עליו או עליה.

אני יכולה להעיד על אינספור פעמים שעמדתי מול אבא שלי בחוסר אונים מוחלט וצפיתי בו שותה כוס לימונדה, אוכל ג'ילי מלא סוכר ועוגות ופשוט היה בא לי לחטוף לו את הצלחת ולזרוק אותה לפח (דבר שעשיתי כשאחותי שתתה ברד באחד מן הימים והיא עד היום זוכרת את התחושה שזה גרם לה לחשוב שהשתגעתי סופית).
עם השנים הבנתי שלא משנה כמה נדנד, נציק, נעיר, נכעס, נהיה פאסיב אגרסיביים ונאיים על אנשים באיומי סרק כאלו או אחרים- זה לא יגרום להם להשתנות. מה שכן יקרה זה שייווצרו בייננו מתחים, טינה וכך במו ידינו נרחיק מאיתנו את האנשים האהובים עלינו ביותר ונחרב את הזוגיות שלנו ואת מערכות היחסים שלנו כי הפכנו מבנות זוג, בנות אוהבות, אחיות או חברות- לאמא או שוטר...
וכך כשמצלצלים אלי בני משפחה, בנות זוג, בנות של אבא שלא שומר על עצמו ופונות לעזרתי, השאלה הראשונה שאני שואלת היא- "האם הוא רוצה לעשות שינוי?"
אצל הנשים במיוחד, בשל תפקידנו באבולוציה לטפל בצאצאים שלנו, פעמים רבות אנחנו מתבלבלות ולא מבינות שבני הזוג או ההורים שלנו הם לא ילדים, הם אנשים מבוגרים ושהם אלו שמקבלים את ההחלטות לגבי איך שהם רוצים לחיות את חייהם והם אלו שצריכים להתמודד עם התוצאות וההשלכות שבכך.
חשוב שנדע כשאנחנו לוחצים על אנשים להשתנות מה שקורה הוא ההפך בדיוק!
כשאנחנו מנסים לקחת שליטה לידיים שלנו על החלטות, רגשות ומעשים של אנשים אחרים על ידי הפעלת לחץ, הדבר רק גורם לצד השני להפעיל לחץ בחזרה. וכך אנחנו מכלות את האנרגיות שלנו על דברים שהם פשוט לא בשליטתנו ונכנסות למעגל רשע שקשה להיחלץ ממנו והוא אינו אפקטיבי בעליל וההפך. (זו כנראה גם הסיבה שתוחלת החיים של גברים נשואים גבוהה יותר ושל נשים נשואות נמוכה משל נשים שאינן נשואות- כי אנחנו מכלות את האנרגיות שלנו על טיפול בבן הזוג שלרוב מתרצה רק בשביל להשיג שלום בית ושנפסיק לנדנד ובגלל זה הוא גם לא מתמיד בכך ...).
אולי ההבנה שאנשים משתנים רק כשהם רוצים תעזור לנו להתחיל בשינוי המחשבתי שלנו.
חשוב לדעת שמחקרים מדעיים הוכיחו שלאנשים יש נטייה טבעית לעשות מה שקל ונוח. קל לשבת על הספה ולצפות בטלוויזיה, קל לאכול חטיפים ולהתעלם מהמחלה.
לעשות שינוי זה דבר שהוא קשה ולכן הנטייה הטבעית שלנו היא להתרחק מדברים שקשים לנו לעשות. קשה ללכת לחדר הכושר, השרירים כואבים לאחר אימון, קשה לבשל לעצמנו ארוחות בריאות ולהיערך עם מצרכים בזמן, קשה למדוד סוכר, להזריק אינסולין ולדאוג לנטר את מצבנו בכל זמן נתון. זו הסיבה שלא לכל האנשים בעולם יש קוביות בבטן ושאחוז כל כך גבוה מאוכלוסיית הסוכרתיים לא מאוזנים למרות היעילות המוכחת של התרופות והאינסולין בהפחתת ערכי הסוכר בדם. לשמור על סוכרת מאוזנת זו עבודה קשה הדורשת התמדה והשקעה אין סופית.
ברור שהאנשים האהובים עלינו יודעים שהם צריכים לשמור על עצמם, שלאכול ממתקים זה דבר שפוגע להם בבריאות בטווח הרחוק ושהם צריכים לקום מהספה ולצאת להליכה וזה שאנחנו ננדנד להם על כך, שנכעס עליהם או נעשה להם פרצופים שהם לא עושים זאת, לא רק שלא עוזר אלא גורם להם להרגיש יותר רע ולהתרחק מאיתנו.
פרט מאוד חשוב שכדאי לדעת בהקשר של שינוי הוא שבכדי שאדם יצליח לעשות אותו, הוא צריך לדעת להפריד את עצמו מהכאב שהוא מרגיש כרגע (אכזבה מעצמי שאני אוכל בצורה לא מיטבית), לבין הפעולה שאני צריך לעשות (ללכת לדיאטנית ולהתעמת עם האכילה שלי יחד איתה). האדם צריך להגיע למצב שבו הוא אומר לעצמו- "זה יהיה קשה, אבל אני אעשה זאת בכל מקרה". הרצון צריך להגיע מבפנים.
דבר שני שצריך להבין לגבי המוח האנושי הוא שכל אדם חושב שהוא היוצא מן הכלל. מחקרים ניורופסיכולוגים מראים שאנשים חושבים שסיכונים לא חלים לגביהם. אנשים חושבים ש"להם זה לא יקרה", שהם לא יסבלו מהסיבוכים של הסוכרת, שהם לא יתעוורו, שלהם לא יקרסו הכליות, שהם לא יגיעו לקטיעות גפיים ולכן הלחץ שלנו לא אפקטיבי. המוח שלנו מוציא בחשבון את המקרה הכי גרוע ולכן איומים ולחץ לא יעזרו. סריקות שבוצעו על המוח במחקרים מראות שכשמישהו אומר לנו משהו שלילי המוח שלנו בכלל לא מקשיב. החלק במוח המקשיב למידע שלילי- נכבה. ולכן הלחץ שלנו לא נרשם במוח של האדם השני. זה בזבוז אנרגיה וזמן.
נחזור לדוגמא שלי- שלא משנה כמה הערתי לאבא שלי (מנסה בכל כוחי להתאפק זה לא קל!) וכמה אמא שלי מציקה לו, כל עוד הוא מרגיש שהחיים הם לא חיים ללא עוגה, שום דבר לא עזר. אבל ביום שהוא החליט שהוא הולך לניתוח קטרקט והוא רצה שהניתוח יצליח- הוא פנה אלי וביקש ממני שאחבר אותו למד סוכר רציף ואעזור לו לשפר את הערכים והגיע למסוכרר של 6.5% ! רק כשהוא רצה מסיבותיו שלו- הוא פנה אלי וכמובן שאני הייתי שם מוכנה לעזור בזרועות פתוחות והכנתי את השטח לרגע שבו זה יקרה.
אז מה אני עשיתי? במקום להציק לבני המשפחה המסכנים שלי (let them) פשוט הפנתי את האנרגיות שלי לקהל הרחב ואת המיקוד לטיפול באנשים שבאמת רוצים את עזרתי (let me). מאז הגעתי למעל מיליון צפיות על התכנים שלי במדיות החברתיות עם עשרות אלפי צפיות בכל סרטון שלי והיום אני עוזרת לאנשים שבאמת רוצים לעשות שינוי בחייהם להיות מאוזנים ולחיות חיים מאושרים יותר עם הסוכרת שלהם (היום דרך אגב גם אבא שלי וגם אחותי מתחברים פעם בחודש למד סוכר רציף והם מאוזנים כל אחד בדרכו שלו תודה לאל!)
אז מה בכל זאת אנחנו יכולים לעשות בכדי להשפיע? זה החלק שאנחנו באמת יכולים לשלוט עליו
ההבנה שאנחנו יכולים לשלוט רק על המעשים שלנו-
"let me"
1. קודם כל להפסיק ללחוץ ולתרגל "let them ". תנו למבוגרים להיות אנשים בוגרים שעושים החלטות בעצמם ומתמודדים עם ההשלכות של מעשיהם. גם אם זו טעות, גם אם זה יפגע בהם- זה שלהם ולא שלי!
2. תתנצלו על הלחץ שהפעלתם ותחזרו ממקום אמפטי ומכיל.
3. תתחילו להתייחס לאהובים עליכם בצורה חומלת ותפסיקו לנסות לשנות ולתקן אותם. קבלו אותם כפי שהם. כך תחזירו את תחושת הביטחון והחיבור בקשר.
4. נסו להבין מדוע הדבר מפריע לכן כל כך? מה זה אומר עליכן שבן הזוג שלכן לא שומר על עצמו? ותעבדו על עצמיכן (גם התומך צריך המון תמיכה בהתמודדות).
5. תשקיעו בעצמכן- במה שעושה לכן טוב וממלא אתכן ותצרו סביבה אוהדת ומחזקת התנהגות חיובית.
עובדה מדעית חשובה ביותר להבנה של ההתנהגות האנושית היא שאנחנו יצורים חברתיים ואנחנו מאוד מושפעים מההתנהגות של הסובבים אותנו. ופה טמון הכוח האמיתי שלנו. אמנם אנחנו לא יכולים לגרום למישהו מוטיבציה לשינוי, אך אנחנו יכולים להוות מקור להשראה. כפי שהמוח האנושי מחווט להתרחק מדברים שגורמים לו לסבל, כך גם הוא מחווט להימשך לדברים שגורמים לנו לעונג ולתחושה טובה.
הכוח שלנו טמון בדיוק בנקודה זו.
אם אנחנו יכולות להוות מודל לחיקוי, אם אנחנו מראות בפעולות שאנחנו עושות (לא להגיד לבן הזוג שילך לחדר כושר בזמן שאני אוכלת קרואסון מול הנטפליקס) שלאכול בריא זה דבר קל וטעים שלא דורש הרבה מאמץ, שאחרי שיצאנו לאימון אנחנו חוזרות עם אנרגיות חיוביות וחיוך ענקי- כך אנחנו מהוות השראה לסובבים אותנו לרצות גם להרגיש טוב.
לא ממקום של לחץ וביקורת אלא ממקום אותנטי ואמיתי בדברים שבאמת גורמים לנו להנאה.
תפקיד נוסף ומאוד משמעותי שלנו הוא לחזק כל התנהגות חיובית- כל יציאה להליכה, כל אכילה של סלט של בן הזוג- לתת משוב חיובי, חיבוק, נשיקה או מחמאה. מתוך ההבנה שהמוח האנושי נמשך לעונג וירצה לחוות שוב את המחמאה שלנו (בניגוד לסגירה מוחלטת של המוח כאשר אנחנו מעבירים ביקורת כפי שהזכרתי קודם).
אמנם עבודה בשיטה זו דורשת סבלנות! השינוי לא יתרחש לאחר יום או יומיים אלא נדרשת כאן התמדה של לפחות חצי שנה או יותר שבה אנחנו מחליטים שאנחנו "בית בריא", שאנחנו מכינות אוכל ביתי ומזין, שאנחנו יוצאות לפעילות גופנית ומראות לסובבים כמה טוב אנחנו מרגישות. לא רק שההתנהגות שלנו תהווה השראה לשינוי של הסביבה, אלא שגם שהאדם שלצידנו יחשוב שזה היה רעיון שלו והוא פתאום יקום ביום בהיר אחד ויחליט שהוא נרשם לחדר כושר ביוזמתו. בעוד אנחנו עושות מה שגורם לנו הנאה אמיתית על הדרך ומתמקדות בכך!
אני יכולה לספר על חברה טובה שלי שבמשך שנים לא התעמלה כלל ולאחר שהתקרבנו יותר ויותר והיא ראתה אותי חוזרת מחויכת מאימונים עם בגדי הספורט שלי, היא גם רצתה להראות כמוני בבגדי הספורט שלה והדבר גרם לה להשראה. היא אהבה שאני מכינה לנו סלט כשאנחנו אוכלות יחד ארוחת ערב כי אני אוהבת לאכול סלט ודואגת שתמיד יהיו לי ירקות וכך היא גילתה שלהכין סלט זה קל ושזה אפילו טעים לה! (כמובן שהשארתי לה צנצנת מהרוטב שהיא אוהבת שאני מכינה במקרר).
בפעם אחת כשראיתי אותה שוחה, כל כך התרגשתי ואמרתי לה שהיא שוחה מדהים וזה עודד אותה לקבל ממני משוב חיובי. לאחר כשנה בלי שירדתי עליה, בלי שאמרתי לה שהיא פדלאה והעברתי עליה ביקורת אלא עודדתי אותה בכל פעם שיצאה לשחות, היום היא שוחה באופן קבוע עם חבורה של שחיינים בים והיא נהנית מכל רגע. גם בחורף, גם כשקר, גם בשבת כשהמיטה והפוך החם כל כך מושכים. היא דואגת שיהיו לה ירקות במקרר ומכינה לעצמה סלט ושולחת לי תמונות ואני תמיד מפרגנת לך על כך! כי השינוי נבע מתוכה והיא מרגישה את האפקט החיובי של השינוי שבחרה לעשות על החיים שלה.
וזכרו שההצלחה האמיתית לא נמדדת רק ביכולת שלנו ללכת לחדר הכושר 3 פעמים בשבוע, ההצלחה האמיתית היא להבין שגם לאחר שהיה לנו שבוע גרוע של אכילה, גם לאחר שאכלנו המון סופגניות בחנוכה ולא ביקרנו בחדר הכושר במשך חודש, שאנחנו חוזרים למסלול, מתמידים ולא מוותרים למרות הקושי.
וכל מה שאנחנו באמת צריכים לעשות הוא לעודד את האהובים שלנו, לקבל אותם איך שהם ולתת להם את התחושה שלא משנה מה יהיה, אנחנו שם בשבילם.
שלכם באהבה
בתיה אלימלך
Commenti